הסיפור המלא:

http://www.palyam.org/Hahapala/Teur_haflagot/Stone_Biria.pdf

המסע של "ההגנה"

כלי שיט זה החל את דרכו כקורבטה בצי הקנדי במהלך מלחמת העולם השנייה, בשם "נורסיד". עם סיום המלחמה הוא הועמד למכירה כעודפי חומר מלחמה ונרכש על ידי פלוגת חזית של ההגנה, שנקראה בלעג בשם חברת FB (Fuck Britain).

הרכישה בוצעה בשנת 1946 ונרכשה איתה ספינת אחותה, "בוהרנואה" (ששמה שונה מאוחר יותר ל"Josiah Wedgwood"). כלי השיט הועמדו לשירות לחציית האוקיינוס האטלנטי במספנה בסטטן איילנד, ניו יורק, וה"בוהרנואיס" עזבו את נמל ניו יורק ב-1 באפריל 1946. ה"נורסיד" יצא זמן קצר לאחר מכן, לכיוון מרסיי, צרפת, תחת השם "בלבואה", והתחזה לסירה בשירות UNRA. הצוות של שני כלי השיט כלל יוצאי GI ואחרים, כולם חברים בתנועות הנוער "הבונים" והשומר הצעיר באמריקה ובקנדה. הקפטן של ה"נורסיד" היה ימאי שוודי שחתום על מסירת הספינה לנמל באירופה. הפלי"מ-ניק אריה פרידמן שימש כחובש ראשון.

במרסיי הוכשרה כלי השיט להובלת מעפילים, הקפטן השוודי

המעפילים, כ-999 נפש הועלו על האונייה "בלבואה" בנמל סט שבמפרץ ליון, כ-80 מילין מערבית למרסיי.

למעלה ממחציתם היו יוצאי פולין, כ-200 נפש מצ'כוסלובקיה, 85 יוצאי הולנד והשאר מהונגריה, רומניה, גרמניה וארצות אחרות. כ-600 מהמעפילים היו חברי תנועות הנוער והמפלגות: השומר הצעיר, בית"ר, החלוץ והפועל המזרחי. כמו כן הייתה קבוצת דתיים חרדים מ"אגודת ישראל" וקבוצה גדולה של פרטיזנים מאזור וילנה, ביניהם ויטקה קובנר, רעייתו של המשורר אבא קובנר; כ־630 גברים ו-370 נשים; מרביתם צעירים עד גיל 30, למעלה מ-50 קשישים וכ-20 ילדים. כמו כן נסעו בה יעקב פרנק, לימים חבר הכנסת, ששירת במרינס; הימן שמיר מראשוני חיל האוויר הישראלי; שלושה ארצישראלים שלמדו בארצות הברית, והעיתונאי היהודי סטון, שחיבר אחר כך ספר על הפלגת אוניית המעפילים "הגנה". להפלגה הצטרף העיתונאי האמריקני היהודי י. פ. סטון, אשר כתב על ההעפלה בספרו במחתרת לפלשתינה (1946), והביע אהדה לסבלות הפליטים ניצולי השואה ולעניין הציוני.[1]

עוד בקישור: